אנג'ל
מנהלת פורום אהבה+שירונט ופורום סרטים
הצטרף בתאריך: 26/10/2005 בשעה 20:05:16
הודעות: 233
גיל: 19 
120269.0 נקודות
1018.0 שקלים
1 זהב
|
 נשלח: 23/08/2006 שעה: 23:47 כותרת הודעה: סתיו.חזרתיייייייי עם פרק!חיכיתם-קיבלתם...כנסו,כתבתי לכם משהו |
 |
|
סתיו.
פרולוג.
היא עמדה לצד הקבר הטרי, צללית דמותה הדקה על רקע השקיעה המרהיבה סביב, גווה הדק נע קלות ברוח אך חיש קל התייצב שוב, הרוח החזקה העיפה את כובעה השחור מראשה, היא ניסתה לתפוס אותו במספר תנועות ידיים רפות, אך משלא עלה בידה ויתרה, שיערה החום הארוך והחלק התפזר, עורה הבהיר, הלבן כמעט, עמד בניגוד יפהפה אליו, היו לה עצמות לחיים גבוהות, שפתיים אדומות ומשורטטות, ועיניים כחולות, ענקיות, ממוסגרות בריסים כהים וארוכים. ערן צפה בה, אבל רק מרחוק, כמו על בובות חרסינה, יפה, אבל לא לגעת, רק להסתכל ולערוג, לעד תהיה בלתי מושגת.
גם דניאל היתה שם, בגולף תכול וג'ינס הדוקים, עם עוד אחד, עוד אחד שיזרק עוד יום או יומיים. ההר התרוקן אט אט, חברים וקרובי משפחה החלו לרדת, נתמכים זה בזה, היא נותרה עוד רגע, ממאנת להיפרד. היא נצמדה לאבן הקרה, נזכרת ברגעים קטנים שחלפו ואינם. הגשם התערבב בדמעותיה המלוחות, היא הרגישה שאין טעם, שאין במי להחזיק, שחבל בכלל בלעדיו, עד שהיא הרשתה לעצמה להקשר, לעזוב לרגע את המבצר, ועכשיו, עכשיו הכול כל כך תלוש ומתנדנד, היא כל כך לא שייכת, אין בה יותר כלום.
אף פעם אין בה מספיק. היא תמיד יותר מדי. הנשמה שלה ראתה כבר יותר מדי. יש בה כל כך הרבה כאב. היא עוד רגע קט במקום שלא תוכל לשוב ממנו.
היא התקרבה לאט לקצה הצוק,נשמה עמוק ועצמה את עיניה.
אסור לה. היא לא אחראית רק לחייה עכשיו. יש לה תינוק.
חייה עברו לנגד עיניה, היא חשה סחרחורת. ורטיגו.
היא פסעה צעד אחד קדימה.
זה היה הסתיו האחרון.
פרק ראשון.
היא נולדה באמצע הסתיו, לילה שלם ארכה הלידה, והוא לא היה שם בשבילה, לא בשעות הקשות, וגם לא כשסוף סוף היא יצאה, התינוקת הכי מקסימה בעולם, כחולת העיניים, התינוקת שלה. הרבה שנים עברו מאז, היום סתיו כמעט בת 15, אבל הזיכרון עוד קיים, כמו היומולדת של גיל שבע, סתיו ישבה לבושה בשמלה הלבנה, בעלת הכתפיות הדקות, והן חיכו לו, האוכל היה ערוך על השולחן, והנרות דלוקים. אימא הלכה לחמם מחדש את האוכל "שיהיה לו בדיוק כמו שהוא אוהב" חלב הנרות התמוסס אט אט. אימא ישבה וליטפה את סתיו "הוא יבוא. הוא חייב לבוא" קולה נעשה בטוח פחות ופחות מרגע לרגע. הנרות נמסו כבר לגמרי. סתיו עשתה עצמה ישנה כשאימא נשאה אותה בשקט למיטה בבגדיה ופנתה לחדרה. היא בכתה.
&&&&&
הבוקר הגיע, מנחם כמו שרק הוא יכול להיות. אימא נראתה עליזה ומחוייכת אבל סימני הלילה נכרו עליה, כשסתיו הייתה קטנה אימא הסתירה יותר טוב. כמו אחרי המסיבה ההיא. אבל סתיו כבר בת 15 וחצי, והשנים עברו גם על אימא. מתישות. כמהות. ומותירות חותם. לאחר מספר דקות נשמעו צעקות מהקומה למטה, משברי המילים שהבינה הסתבר שאבא כאן. והוא ואימא תפסו את דניאל והחבר שלה בחדר. היא ירדה למטה, דניאל הייתה לבושה למחצה בחולצה גברית שכפתוריה פרופים ברישול, היא הגיעה כמעט עד ברכיה, וחשפה רק חלק מירכיה החטובות, היא הייתה יפה, יותר מסתיו, היה לה יופי אחר, חצוף, מהמם. היו לה עיניים כהות, נועזות וסקרניות, עור שזוף, ושיערה הארוך שבצבע הדבש השתפל בגלים ארוכים מעבר לכתפיה. היא הייתה גבוהה, רגליים ארוכות, חטובה. היא הייתה מושכת למדי, ונועזת, חצופה, סתיו תפסה אותה לראשונה כבר בגיל 14. סתיו לא ממש הבינה את זה, היא כבר כמעט בת 16, ויפה גם כן, מעולם לא התנשקה אפילו. אבא עמד מול דניאל בזעם, "מה חשבת לעצמך שעשית את זה? שהבת שלי תפקיר את עצמה כך." הוא הביט בה בתיעוב "ואת?" הוא פנה לאימא "איך חנכת אותה? אם עוד הייתי כאן היא לא הייתה יוצאת ככה בחיי.." דניאל נעמדה מולו "אבל אתה עזבת, יש לך עוד מה להגיד? מי אתה בכלל, אם יש לך בעיה עם איך שיצאתי תביט במראה. כל החרא שאכלנו ממך כל השנים האלה."
אבא שתק לרגע.
הוא סטר לדניאל. סימן אדום הופיע על לחייה. "זונה" הוא אמר, ולא כמו שמקללים, כמעט כמו שהוא התכוון לזה. "תראי אותך, זונה." ראשה של דניאל עדיין היה מוטה הצידה מהסטירה. היא הסיטה את מבטה לאט אליו. עיניה הכהות הביטו בו, הן אבדו משהו מעצמן. מהעוז. מהאש שיקדה בהן.
היא עמדה מולו, כבר גבוהה כמעט כמוהו. היא ירקה לו בפניו, ויצאה עם הג'ינס ביד, והחולצה של הבחור.
אבא עמד עוד רגע "תראי מה גידלת" אימא ניסתה לאחוז בידו, "תישאר" הוא שחרר את עצמו מידה, כמו נפטר ממשהו מגעיל או מכביד, הוא יצא, ואימא קרסה מתייפחת ליד הדלת.
סתיו עלתה למעלה. היא כבר לא בכתה.
&&&&&
היא קמה והתמתחה, נגשה למקלחת בוקר מהירה ולבשה ג'ינס ארוכים עם קרעים, וסוודר גאפ גדול, היא הכי אהבה ככה, בלי שתצטרך לחשוף את גופה הדק, היא נעלה נעליים שטוחות של פומה, נעמדת מול המראה. גם ככה המטר שבעים וכמה שלה תופסים די והותר תשומת לב. היא לבשה משקפי שמש של ראלף לורן ויצאה, היא לקחה היום אוטובוס לביה"ס, אימא לא נראתה במצב- רוח לנהוג.
סתיו נכנסה לחדר המחשבים, מחכה לה יום ארוך מאוד, היא עוד צריכה לגמור את הפרויקט היום, היא החלה להקליד במהירות את החומר, אחרי שעתיים כבר נמאס לה לגמרי.
"אוף," היא פלטה לחלל ולבר שעבדה לצידה "איך היה בא לי עכשיו כוס קפה ענקית מהקפטריה.." היא המשיכה לעבוד כשפתאום הונחה מולה כוס קפה לאטה אקסטרה לארג' מהקפיטריה, היא הסתובבה לעבר בר, "ממי זה?" בר חייכה "בחור חתיך וחסוי לגמרי שביקש למסור לך גם את זה" היא נתנה לה ורד בודד, אדום, רענן, יפהפה. היה מוצמד אליו פתק קטנטן. נכתבו בו רק שתי מילים. "כמעט כמוך." היא הרימה את עיניה, זה חייב להיות מישהו שהיה כאן, היא עברה על פני הבחורים, אבישי, ערן, עידו, אריאל. אריאל. הלוואי שזה היה אריאל, הוא היה הראשון שהיא בכלל הבחינה בו, היא לא ידעה אם אפשר לקרוא לזה אהבה, דניאל טענה שממש לא, כשהקשיבה בחצי אוזן לפטפוטיה הבלתי נגמרים של סתיו עליו. אבל כל פעם שהוא עבר בסביבה היא הייתה מסיטה את מבטה, והיא אהבה להסתכל עליו כשהוא מחייך, כשלא הבחין בה, היו לו גומות חמודות כאלה, עור שזוף, שיער שאטני, ועיניים אפורות. אבל היא לא יכולה, היא לא תתאהב, אסור לה, לא אחרי מה שהיא ראתה, לא אחרי אבא ואימא, והוא בכלל שמיניסט, ולמה שירצה אותה? היא ניסתה להתרכז בחזרה בעבודה, תוך כדי שהיא לוגמת מהלאטה הענק. כעבור חצי שעה היא גמרה סוף סוף, ומתחה את זרועותיה, כשלפתע המחשב קרס. כל העבודה נמחקה! בעצבנות היא ניסתה לשחזר "צריכה עזרה?" נשמע קול לידה, היא הרימה את עיניה, אריאל. "היי" השיבה "כן, אני אוכל להשתמש בקצת עזרה" הוא רכן מעליה לעבר המחשב, ריח האפטר שייב הגברי שלו סחרר אותה לרגע, "הנה" הוא הקליק "העבודה" היא פלטה תודה ומיהרה לצאת את חדר המחשבים, ליבה עוד פעם בקצב מואץ כשהיא נשענה מעבר לדלת, היא כל כך הייתה רוצה לחזור לשם, להעביר יד על גומותיו, לטעום את שפתיו, להיות רק שלו.
אבל לא. היא לא תעשה את זה לעצמה. אסור לה. היא לא יכולה. היא נדרה, לעולם לא תאהב.
&&&&&
אריאל חזר למול המחשב שלו, עידו הביט בו וחיוך משועשע על פניו "אה? מה נסגר איתך ועם הילדה שם? כבר נגמרו שמיניסטיות חתיכות?" אריאל נזהר שלא להסמיק "ראיתי בחורה במצוקה, שאני לא אעזור?" אמר, בקול הכי אדיש שיכל להפיק מגרונו, עידו הביט בו במבט מתבהר לפתע, והבנה בפניו. הוא התקרב לאריאל, "יואו, אתה ממש חרא, אה?" אריאל הסתובב אליו בחדות, "מה??" עידו הביט בו שוב "פתאום קלטתי מאיפה אני מכיר אותה, היא אחות של החתיכה הזאת, דניאל, מהכיתה המקבילה, זאתי, הילדה, סתיו, הרבה יותר יפה האמת, אבל קטנה מדי, אז אתה תשתמש בה כדי להשיג את אחותה? מרושע, אבל מתוחכם, ותמיד תמיד עובד.." עידו טפח על כתפו של אריאל ויצא, אריאל עוד הרהר תוך כדי שהוא אסף את דפיו ואת הקפה שלו, זה באמת תמיד עובד, אבל הוא באמת רוצה אותה, את הילדה, אפילו איך קוראים לה הוא לא יודע. סתיו הוא אמר? אז אולי הרעיון יעבוד הפוך. הוא יכבוש את דניאל וכך אולי, היא תתעניין בו, הילדה תכולת העיניים. סתיו.
&&&&&
דניאל יצאה מהשירותים, עצבנית למדי, את החולצה הגברית היא הכניסה לג'ינס ההדוקים, ופתחה את הכפתורים עד החזה כך שהיא נראתה בה מצוין, כמו תמיד, היא אפילו לא הקדישה לכך תשומת לב יתרה, את שיערה הגלי הארוך היא אספה לאחור חלקית, ופסעה במסדרון, היה לה לילה ממש רע, לא רק ההורים, גם טל, אין לה כוח אליו יותר, היא תיפרד ממנו, אבל יותר מאוחר, היא עוד צריכה להחזיר לו את החולצה שלו. לפתע היא חשה יד על כתפה, היא הסתובבה, זה היה אריאל, בחור חתיך למדי, הכיתה המקבילה. "היי" הוא אמר "היי" היא השיבה, סוקרת אותו במהירות, הוא היה די חתיך, אבל לא מהסוג שלה, כלומר קצת ביישן, רגיש ומתחשב, אולד פאשן, לא נורא, יהיה אפשר לטפל בזה. הוא נעמד מולה "בא לך אולי..כלומר אם את לא עסוקה, כי אנחנו לא הכי מכירים.." היא גילתה את המבוכה שלו כדבר חמוד למדי, "היום בשמונה, תאסוף אותי מהבית, ל'פאנק'?" הוא חייך בהקלה, "כן, נפגש." היא עזבה את המקום מרוצה למדי, אולי היום הזה לא הכי נורא, אחרי הכול. היא לקחה מבקי גופיה פשוטה, והורידה את החולצה בשירותים. היא השאירה אותה לטל על השולחן, עם פתק, "תודה, אבל זה נגמר."
&&&&&&
"נו?" סתיו הלכה ברגל לצד בר, "נו??", אבל בר התגלתה שוב, כשומרת סוד נאמנה, "לא, הוא ביקש שלא, ואני לא אהרוס לך את ההפתעה!" סתיו לא ויתרה אף היא, "נו??? ככה את מעדיפה בחור צעיר, על פני חברות של שנים בינינו?" בר שבה והנידה בראשה במרץ "לא, אני לא יכולה!!!" סתיו העמידה אותה ממולה "נו??? אוקי, אז אני רק מנחשת. שם אחד. ותגידי לי אם זה הוא." בר חככה בדעתה, "נו??? אני לא אגיד לו, בבקשה?" בר הנהנה בספקנות "לא נראה לי שתעלי על זה בכל מקרה..." סתיו נשמה עמוק "אריאל?" בר החווירה מעט, אבל נצמדה לאמת "אהה. כן."
התחשק לה לרוץ מאה קילומטר, התחשק לה לקפוץ לשמיים, התחשק לה לצעוק, שכולם ידעו, אריאל גם אוהב אותה.
פרק שני.
סתיו עלתה הביתה בדילוגים של שתיים- שתיים, אוחזת בידה שקיות על גבי שקיות, לרוב היא לא הטיפוס של קניות, אבל היא רצתה להראות יפה בשביל אריאל, היא עלתה לחדרה והחלה למדוד, ראשונה היא הוציאה את השמלה האפורה, ליציאות מיוחדות, או אפילו לנשף הסיום בעוד חודשיים, אריאל הוא שמיניסט, והיא תלך איתו, היא מדדה אותה והביטה במראה בביקורתיות, היא בפירוש לא אהבה את מה שראתה, היא הייתה דקה מדי, והשמלה לא גלתה שום קימורים, כי לא היו כאלה. רגליה נראו לה מדי ארוכות, ולא היה לה כמעט חזה, שערה היה ארוך וחלק, בלי שום יחוד, כהה. היא שמטה את השמלה וויתרה על מדידת שאר הבגדים, לבשה גופיה לבנה פשוטה וג'ינס והתכוונה לרדת לארוחת ערב, כשלפתע נכנסה דניאל, יפהפייה, לבושה בשמלה סגולה מהממת, חתוכה באלכסון, היא נעלה סביב רגליה הארוכות סנדלים לבנות, שיערה שבצבע הדבש נשפך בתלתלים רכים ומלאי חן, ועיניה הכהות היו מרשימות וגדולות, עורה שזוף. "אפשר רגע את הבושם שלך? הוא מעולה, אני פשוט חייבת אחד כזה..ותוכלי לחפות עלי? תגידי שאני אצל חברה או משהו, טוב? כי אני לא אמורה לצאת.." סתיו שתקה, דניאל הייתה כל כך יפה, כל כך כמו שהיא תמיד רצתה להיות. שזופה, עם תלתלים בהירים, בגובה מרשים, אבל לא יותר מדי, ועם גוף חטוב. היא ידעה שהיא גם יפה, אבל לעולם לא תהיה אפילו קרובה לדניאל.
דניאל אצה לה לצאת וסתיו ירדה לאכול, היא ראתה סרט, ובאחד וחצי פנתה ללכת לישון, כשלפתע שמעה דיבורים מבחוץ, "מתחשק לך להיכנס?" היא שמעה את דניאל "לא, זה בסדר, פעם הבאה." היא שמעה קול גברי מוכר מעט באופן מטריד מבחוץ. "אוקי, הפסד שלך. ביי" דניאל נכנסה "את עוד ערה? למה?" סתיו התקרבה אליה, " את נראית לי שתויה לגמרי, מתחשק לך קפה?" דניאל הנהנה, "כן, ותודה על שחיפית עליי, מה הייתי עושה בלעדייך? אין עלייך, אחותי" היא חבקה אותה, סתיו קפאה, מדניאל נדף ריח גברי מוכר למדי, אותו ריח מנטה אורנים עדין שהיא הריחה היום בחדר המחשבים כשהוא נעמד מעליה, הריח של אריאל.
סתיו דחפה מעליה את דניאל "עם מי יצאת היום?" דניאל חייכה חיוך חולמני, "בחור מתוק, יותר בסטייל שלך אבל, קראו לו..עדיאל, או אולי אריאל? כן אריאל, תאמיני לי, אני ממש לא מצליחה לזכור, כבר התחיל לי הנגאובר נוראי.." סתיו הביטה בה במבט לא מאמין, "כמה פעמים אמרתי לך שאני מאוהבת בו עד מעל הראש? וככה את הולכת ויוצאת איתו?" דניאל התחילה להראות מצטערת, "לא ממש זכרתי, והוא בא והציע לי.." דמעות עלו בעיניה של סתיו "בטח שיציע לך, את הרי הרבה יותר יפה ממני, לא מספיק לך כלום, הא? כל הבחורים כרוכים אחרי תלתלי הזהב שלך, והגוף החטוב והשזוף שלך, וירצחו כדי לצאת איתך. אבל זה לא הספיק לך, נכון? היית חייבת דווקא את אריאל, הא? את בכלל יודעת מה זה לחיות בצל שלך, של האחות היפהפייה המהממת? תמיד לעמוד מול בחורים והעיניים ינוחו עלייך? יש לך מושג מה זה להיות אני?" דניאל בהתה בה, היא מעולם לא שמעה, מעולם לא ידעה. "את לא יודעת כלום, הא? בואי הנה" היא משכה את סתיו למול המראה הגדולה בכניסה, בג'ינס וגופייה לבנה פשוטה, "איך את מעזה לדבר? תראי כמה את גבוהה, אני כל הזמן צריכה להיגרר עם עקבים כאלה, ולהגיע לבחורים חתיכים בערך עד החזה, את גם הרבה יותר רזה, תראי איזה רגליים ארוכות ויפהפיות יש לך, והעור שלי שזוף? אני אקח אותך למכון ותוך רגע את ככה, ותעשי קצת גוונים, והעיניים שלך, שלא יהיו יפות מהן, צבע תכלת, שקוף מהמם, וכאלה ריסים וכזה גודל, שאת מרגישה שאת יכולה לטבוע בתוכן. הבעיה שלך היא רק בלב, את מדברת? אני, שתמיד הייתה לי אחות קטנה שהייתה הילדה הטובה והמוכשרת והיפה, ואני, הכבשה השחורה, בשוליים" דניאל הסתכלה לתוך עיניה "את הרבה יותר יפה משאני אי פעם אהיה." היא עלתה למעלה. סתיו פקחה את עיניה. היא הביטה, פעם ראשונה בקפידה במראה, היא פתאום ראתה את עצמה, באמת, בעיניה היא נשארה עד היום כבת 12 אולי, היא סקרה את עצמה, היה לה חזה קטן ונאה, גוף חטוב, רגליים ארוכות. עיניה היו באמת יפות, היא לא האמינה שזו היא, הנערה שנראתה ממול המראה, היא נגעה בבואתה בעדינות, כחוששת לפוצץ אשליה, "זו אני, אני יפה, אני יפה, ומגיע לי שיאהבו אותי".
&&&&&
בבוקר היא ירדה למטה מוקדם בפיג'מה, דניאל כבר ישבה ולגמה קפה במטבח, בשורטס שבאופן נדיר היו אכן שייכים לה ולא לחבר כלשהו. סתיו לא ידעה בדיוק איך לפתוח את השיחה עם דניאל, היא חסכה לה את הניסיונות "אני אודיע לו היום שאני מפסיקה לצאת איתו, אני מפנה לך את המקום" סתיו לקחה עוגייה וקפה והתיישבה מולה, "זה כבר לא ממש משנה, הוא נתן לי פרח אתמול, את יודעת? ואם הוא יכול לתת לי פרח ביום ולצאת איתך בערב, מבחינתי הוא לא בחור" היא סיימה בדרמטיות, דניאל צחקה צחוק פעמונים וניערה את תלתליה "עכשיו הכול ברור" היא אמרה בשקט "עכשיו הכול ברור" היא צחקה "הוא בא אלי, והציע לי פתאום, למרות שהוא לא הסגנון, הוא גם לא רצה לעלות איתי לחדר שלי כמו שהצעתי, הוא בקושי נישק אותי על הלחי בדייט, את מבינה מה זה אומר?" סתיו בהתה בה "שיש לו פיצול וחוסר בטחון מרקיע שחקים?" דניאל רכנה לעברה, מחייכת חיוך גדול מלא בשיניים לבנות "לא, טיפשונת, הוא מאוהב בך, הוא רצה שתקנאי, הוא מאוהב בך!" ובדיוק כמו אתמול, כאילו כלום לא קרה, הלב שלה המריא, והיא לא יכלה לעשות כלום בקשר לזה.
נערך בפעם אחרונה על-ידי אנג'ל בתאריך 27/08/2007 שעה: 12:34, נערך בסך הכל 3 פעמים |
|
משחקים
הרשמה
התחבר|
